פסק-דין בתיק ת"א 10803-01-09

התביעה, וטענות הצדדים וראיותיהם

1.      ביום 13/10/02 נחתם בין התובעים לנתבעת הסכם לרכישת דירה, מועד מסירה- 30/11/03 (להלן: " הסכם המכר"). התובעים עותרים בתביעתם לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ליקוי בניה, איחור במסירה וגביית כספים ביתר שלא כדין.

טענות התובעים

2.      לטענת התובעים, במועד החתימה על הסכם המכר לא היו מיוצגים ע"י עו"ד. הובטח להם בעל פה ע"י נציג המכירות, מר בן מאיר, כי אם יהיה עיכוב של חודשיים - שלושה בתשלום לא זה לא יחשב להם פיגור בתשלום, וזאת לאחר שהסבירו לו כי קבלת הלוואות הזכאות תלויה במועד השלמת גיורה של התובעת 2. בשל השביתות במשק התעכבו הליכי הגיור והתובעים איחרו ב - 22 יום בתשלום האחרון, אך למרות ההבטחה הם חויבו בתשלום ריבית פיגורים.

3.      ביום 31/05/04 הגיע התובע לאתר כדי לבצע פרוטוקול מסירת הדירה. בעת הביקור התברר, לפי הטענה, כי הדירה אינה ראויה למגורים. מעבר לליקויים רבים חסרו בדירה חלונות, מעקה בטיחות, דלתות, מערכת החשמל ומעלית הבניין לא פעלו. ביום 02/06/04 הגיעו התובעים למשרדי הנתבעת בנשר לשם סגירת התיק. נציג הנתבעת רונן, דרש מהם סך של 17,956 בגלל הפיגור בתשלומים, הם מסרו שיק תחת מחאה, וסרבו למסור לו את הערבויות הואיל ולא התקיימו התנאים למסירתם.

4.      ביום 03/06/04 חזר התובע לאתר ומצא כי הדירה עדיין אינה ראויה לאכלוס ופנה לנתבעת במכתב. בתשובתה דרשה מהתובעים תשלום בגין הוצאת הערבויות הבנקאיות שחלה על הנתבעת, הגם שאיש מרוכשי הדירות מלבדם לא נדרש לשלם תשלום זה. ביום 11/08/04 לאחר החלפת מכתבים נפגשו והגיעו להסכמות שהועלו על הכתב ע"י ב"כ התובעים. בעקבות ההסכמות הגיע התובע לאתר בתיאום עם יורם מטעם הנתבעת, וביקש כי יבצע סיור לראות את הליקויים אך יורם סרב. ביום 12/09/04 חזר ופנה ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעת בדרישה לקיום המוסכם.

5.      הנתבעת התנתה את מסירת הדירה בתשלום בהתאם לסעיף 15.4 להסכם המכר. לטענת התובעים, עצם הדרישה אינה חוקית מאחר והחיוב מנוגד לסעיף 3א לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה 1974. מעבר לכך, הדרישה שורבבה להסכם מבלי שהופיעה במסמך סיכום מוקדם, ומבלי שתשומת לב התובעים הופנתה לכך. הדרישה לתשלום הגיעה רק בשלב החשבון הסופי ולא עם חתימת החוזה ויש בה משום הפלית התובעים לרעה שכן הנתבעת לא גבתה את התשלום מאף רוכש אחר.

6.      ביום 1/02/05 הגישו התובעים המרצת פתיחה, במסגרתה טענו כי הנתבעת אינה זכאית לקבלת תשלום נוסף. הצדדים הגיעו להסכם והחזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 13/04/05. הנתבעת לא נצלה את הזמן שחלף לתיקון הליקויים. לאחר פגישה סוכם כי תנתן לנתבעת הזדמנות לתקן הליקויים.

7.      הנתבעת ביצעה תיקונים מיום 05/12/06-13/12/06 ומספר פעמים נוספות. התובעים נאלצו לפנות את הדירה ולהעביר חפציהם. רק חלק מהתיקונים בוצעו.

8.      מטעם התובעים, הוגש תצהיר התובע וחוות דעת אינג' סוקל לפיה סך עלויות התיקון עומדות על 94,421 ש"ח. זמן ביצוען 3 שבועות, בהנחה כי כל סוגי העבודות יבוצעו במקביל וארונות המטבח יושלמו לפני תחילת הביצוע.

9.      התובעים דורשים גם את החזר ריבית הפיגורים בסך 2066 ש"ח (משוערך).

10. בנוסף הם זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה בסך 52,456 ש"ח (לפי 550$ לחודש), או לפי הפיצוי הקבוע בהסכם 28,764 ש"ח (לפי 300$ לחודש).

11. לבסוף תובעים עגמת נפש טרדה ובזבוז זמן בסך 50,000 ש"ח.

טענות הנתבעת

12.  לטענת הנתבעת, המועד למסירת הדירה נקבע ליום 30/11/03. הדירה הייתה מוכנה לאכלוס, והתובעים קיבלו הודעה על כך ביום 19/04/04 וביום 25/5/04. התובעים אף ערכו סיור בדירה וחתמו על טופס תיקון ליקויים ביום 31/05/04 וזהו יום המסירה.

13.  לפי תנאי ההסכם לא היה איחור במסירת הדירה. סעיף 5 להסכם המכר קובע כי איחור של 90 ימים במסירה לא יהווה הפרה מצד הנתבעת, ולא יזכה את הרוכש בפיצוי.

סעיף 6 להסכם מאריך למשך 30 יום נוספים את מועד המסירה במקרה של "כח עליון". פשיטת הרגל של הקבלן המבצע, הייתה כח עליון מבחינת של הנתבעת שעיכב את מסירת הדירה לתקופה של 6 חודשים.

ועוד נטען כי התובעים ביצעו שינויים וביקשו תוספות בדירה שעכבו את מסירתה. סעיף 11.4 להסכם המכר קובע כי הזמנת שינויים ותוספות ע"י הרוכש תדחה את מועד מסירתה בתקופה המתחייבת מביצוע העבודות.

כך שלא היה כל עיכוב במסירת הדירה בהתאם לתנאי החוזה.